דלת נסגרת ודלת נפתחת -ארון 4 דלתות
הגיע היום הגדול וכולנו בהתרגשות רבה. עוברים דירה. מעמיסים עשרים שנה על משאית גדולה ועוזבים את המוכר והידוע לטובת החדש והלא נודע.
כל כך הרבה שנים בעיר הגדולה, בבית אחד והנה אנחנו עושים צעד כמעט הכי משמעותי בחיינו ועוזבים את הבית ואת העיר לטובת הרפתקה חדשה ורחוקה.
החיים בעיר כבר לא מתאימים לנו ואולי יש עוד אפשרויות שממתינות לנו מעבר לפינה, והנה חלום מתגשם ואנחנו עוזבים לכפר, למקום הירוק שכאשר הייתי עוצמת את עיני הייתי רואה אותו בדמיוני.
הסבלים עכשיו בפתח הבית והנה הם כבר סוחבים ארון 4 דלתות על גבם ומובילים אותו למטה למשאית אחת גדולה. ארון 4 דלתות שיגע ימים טובים ומאושרים בדירה קטנטונת. ארון 4 דלתות שהיה כל גדול להכיל חיים שלמים של משפחה על כל חפציה.
והנה הוא מובל עכשיו למקום אחר, מרוקן ונקי, ארון 4 דלתות שזוכר את כל מה שעבר עלינו בשנים האחרונות, שנשא את כל חפצינו ובגדינו בשקט ובסוד. ארון 4 דלתות שלעתים חרק בלילה ולעתים נראה קצת סדוק אבל תמיד היה שם בשבילנו להכיל אותנו.
והנה הם הסבלים כבר סיימו לסחוב את כל חפצינו למטה למשאית והבית ריק. ואני עומדת מול הקירות הלא כל כך לבנים, ומריצה בראשי אינספור תמונות משנים קודמות שמתחברות יחד לסיפור אחד ארוך ומרגש.
עוצמת עיניים בבית הריק מול קירות סדוקים ונושאת תפילה מהלב אל העתיד.
מחר עם שחר אננחו כבר במקום אחר בחיים שלנו, פיזית ומנטאלית. כולי תקווה שהשנים הבאות ייטיבו עימנו כפי שהיטיבו השנים עד כה. כולי תקווה כי נמצא את אושרנו במקום החדש וכי החיים בכפר יספקו אותנו. כולי תקווה כי ארון 4 דלתות שעשה את הדרך הארוכה לחיים חדשים יחזיק מעמד.
גם אם ימשיך קצת לחרוק, אקבל אותו בזרועות פתוחות אל חיי החדשים. אחבק אותו באהבה כי הוא המוכר והבטוח. ובכל חדש תמיד נעים שיש אחד ישן, אחד מוכר ואהוב.
אז הנה אני מסיימת את תפילת הדרך לעתיד הקרב לבוא והמשאית כבר מתחילה לנסוע ונעלמת מקו האופק בעיר הצפופה בין רכבים ובנינים.
